אחת התחושות הקשות שהקוליטיס הכניס אל תוך חיי היא תחושת חוסר הודאות.
מתחיל התקף ואני לא יודעת מתי הוא יפסק. מתחילה רמיסיה ואני לא יודעת כמה זמן היא תמשך
אני נרשמת ללימודים ואני לא יודעת האם אצליח-להגיע לכל השיעורים, המבחנים ולסיים עם כולם
אני יוצאת מהבית ואני לא יודעת האם אצטרך לשירותים בדרך. ויש ימים, שלא משנה מה אני אוכל
אני אף פעם לא אדע איך הבטן תגיב..
ותחושת חוסר הודאות הזו הופכת להיות קשה יותר כשחושבים על התוכניות הגדולות בחיים, כמו:
בניית הקריירה, מציאת זוגיות, הבאת ילדים..
חוסר ודאות הוא סוג של כאב ומכיוון שכאב לא חסר גם ככה במחלה הזו, יש פעמים
שתבחר להתמודד עם הכאב שבחוסר הודאות על די :
המנעות
אתה נמנע מלצאת לאירועים מסוימים, נמנע מלהירשם ללימודים אנטנסיבים, נמנע מעבודות תובעניות
נמנע ממזונות מסויימים או בכלל נמנע מלאכול לפני שאתה יוצא מהבית
לכבוד חג הסוכות אני רוצה דוקא להקדיש את הפוסט הזה למי שבוחר להתמודד עם חוסר הודאות
על ידי : הסתערות
מחלת הקוליטיס התפרצה אל חיי בתקופה שבה התחלתי הרבה דברים חדשים. אחד מהם היה
חידוש לימודי הנהיגה שלי. כמובן שהפסקתי את השיעורים בגלל המחלה לא יכולתי לשאת את
חוסר הודאות הזה של "מה אם אצטרך לשירותים באמצע השיעור?!"
לאחר מספר חודשים, כשהייתי בהריון עם התקף קוליטיס שני שרק התחיל להראות סימני דעיכה
החלטתי שלחדר לידה אני מגיעה עם רשיון נהיגה! וחזרתי ללימודי הנהיגה ככה.
עם בטן הריונית ומערכת עיכול מקרטעת
וחוסר הודאות?
לא עניין אותי. מבחינתי לעצור באמצע ולמצוא פינה בכביש אני אשיג את הרישיון הזה!
החלטתי והסתערתי לעבר המטרה.
סוכות הוא סוג של חג כזה שמוציא אותך מהבית אל החצר, אל חוסר הודאות אל מחוץ לאיזור הנוחות.
סוכות הוא חג שבו אתה חוגג את חוסר הודאות! ובכל ערב מגיע אורח אחר מהחבר'ה של האושפיזין
שלכל אחד מהם יש סיפור חיים של חוסר ודאות:
אברהם אבינו- עזב את את ארץ מולדתו מבלי לדעת לאן הוא אמור להגיע
יצחק– גלה מהארץ בגלל רעב
יעקב– ברח מהארץ אחרי שלקח את בכורה מעשיו
יוסף– נמכר לעבדות ונזרק לכלא בארץ זרה
משה ואהרון– נדדו 40 שנה במדבר
דוד– חי במנוסה במדבר מפני שאול המלך
את סוף הסיפור של האושפיזין כולנו מכירים- הם הסתדרו בסוף מעולה הפכו לאבות האומה, למלכים
והגיעו כולם אל המנוחה והנחלה
וסוף סיפור הרישון שלי?
אז…
לחדר לידה לא הצלחתי להגיע עם רשיון נהיגה. מסתבר שלעשות טסט בחודש תשיעי, עם צירים
זה רעיון גרוע..
את הטסט עברתי חודשיים לאחר שילדתי.
והקוליטיס?
ילד טוב. לא הפריע לי באף שיעור (נו, איך לא..לפני כל שיעור הייתי נכנסת לשירותים מספיק בשביל כל השבוע…)
חשוב שתזכור
שאין צורת התמודדות שהיא נכונה יותר או נכונה פחות. הסוד להתמודד נכון עם חוסר הודאות בחיים שלך
הוא לדעת מתי להמנע ומתי להסתער
חג שמח!
להתחיל להחלים מבפנים..
טלי ראובני- ברדוגו ,
מטפלת בכירה ב NLP מבוסס מיינדפולנס
מומחית בקרוהן קוליטיס ומעי רגיז
לחצ/י כאן כדי להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק "הופכים את הדלקת לדלק"