הגיגים על חמלה עצמית…
"שאיפת חיי" בהתמודדות שלי עם מחלה מתמשכת ולא צפויה כמו הקוליטיס, היתה למצוא את ה"דבר" שיעזור לי ויקל עלי. ואז לדבוק בו חזק חזק. אם זה תוספי תזונה ספציפים שמאוד עזרו או תזונה מסויימת או תרופה מסויימת. ברגע שהדבר הזה הצליח להקל או להעלים את הסמפטומים. זהו זה. זה אני והדבר הזה לנצח נצחים. זה הופך למושיע, לכתובת בטוחה עבורי. זה הדבר שמרגיע אותי לדעת שיש לי אותו לעזור לי בהתמודדות המאוד לא פשוטה שלי.
אבל מה קורה כשאותו "דבר" נלקח ממני? כי לא מייצרים את זה יותר? או כי אין לי מימון לזה? או שהבירוקטיה לא מאפשרת לי? או שאני נאלצת להפסיק להשתמש בו מסיבות בריאותיות?
מה אז?
התחושה היא משהו באיזור של אימה עד איבוד תקווה.
בהתקף האחרון, לא יכולתי להשתמש בתוספים שלקחתי בעבר ושעזרו לי מאוד. כולל תרופות. המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש כשהתחיל ההתקף ולא היו לי את גלגלי ההצלה האלה היתה: "אוי ואבוי. הלך עלי". המחשבה השנייה היתה: "ברור לי לגמרי שאם אני אאחז באמונה הזו שרק ה"דבר" הזה עוזר לי, אז באמת הלך עלי!"
אז שחררתי.
גמישות.
אני חושבת שהגמישות שהפעלתי בטיפול שלי בעצמי בהתקף האחרון, היא זו שהובילה אותי לפריצת דרך של ממש ולריפוי מהיר יחסית מההתקף. כי ברגע ששיחררתי את האחיזה שהיתה לי מהפתרונות הישנים. ואיתם שיחררתי את האמונה: שאלמלא זה-הלך עלי, התחלתי להיות פתוחה לפתרונות אחרים, חדשים, כאלה שלא הכרתי עד היום (והכרתי לא מעט..). ברגע ששיחררתי את המוח מהאמונה המבעיתה הזו, שיחררתי את ההיאחזות בפתרונות המוכרים- התפנתה לי אנרגיה ותושייה לאתר פתרונות מעולים אחרים.
גלו גמישות ושחררו היאחזות
שימו לב לא להפוך פתרון טוב מהעבר למכשול להחלמה שלכם היום.
חמלה עצמית= לדעת לשחרר היאחזות גם מדברים טובים
לאפשר לטוב אחר להתגלות. טוב מדוייק. לכאן ועכשיו.
❤
טלי ברדוגו, Trainer NLP
טיפול ריגשי עבור מתמודדי IBD/IBS
050-202-3818