קרוהן וקוליטיס – 5 התנאים שכל מחלים צריך לעמוד בהם כדי להחלים
והם אלה –
1. תרצה להחלים
מי לא רוצה להחלים??? תתפלאו.
כשהקרוהן מאפשר לך להוריד רגל מהגז קצת ולנוח. כשסוף סוף יש לך לגיטימציה פשוט לקחת הפסקה מהמרדף של היום יום, כשהקוליטיס מאפשר לך תירוץ טוב להתחמק מפעילויות או מאנשים שאלמלא המחלה לא היית יודעת איך להתחמק מהם, כשהכאב והסבל הופך אותך למוקד של תשומת לב,חום ואהבה, דאגה,רחמים, הקלות, התחשבות, או שזה מאפשר לך להיות ה"קדושה המעונה".. זה אחלה דיל הקרוהן והקוליטיס האלה. כן, עם כל הסבל והנאחס. לגמרי. ובאופן לא מודע. לכן השלב הראשון זה לרצות בכלל לצאת מזה, אחרת כל הרווחים האלה יגברו ויקברו את תהליך ההחלמה.
אה, וכשמתמודד IBD דוחה כל הצעה מהסביבה לטיפול כזה/מטפל כזה/תרופה כזו וכו'… זה לא (ממש לא!) אומר שהוא לא רוצה להחלים. הוא פשוט לא צריך כרגע את העיצות שלכם.
2. תאמין שזה אפשרי להחלים
כאן יש בעיה. כמו ברווזונים שעוברים תהליך החתמה עם בקיעתם מהביצה, ובעה"ח הראשון שהם פוגשים מוחתם כאבאמא שלהם. ככה בדיוק אנחנו המתמודדים חווים החתמה מייד עם האבחנה כאשר האדם המשמעותי הראשון שאנחנו פוגשים מיד עם האבחנה הוא: הרופא. שמספר לכם שזו מחלה כרונית לכל החיים. לא נרפאים מזה. והתרופות זה לכל החיים. ועם זה..עכשיו לכו תנהלו חיים נפלאים. כשאת מאמינה שזה לא אפשרי להחלים- את תנהלי את המחלה בצורה מסויימת וכל ההחלטות שלך לגבי הבריאות שלך יהיו בהתאם.
לעומת זאת, כשאתה מאמין שזה אפשרי להחלים- זה משנה לגמרי לא רק את הצורה שבה אתה תנהל את הבריאות שלך, אלא זה ישנה את כל המצב הנפשי-ריגשי שלך. אתה מתחיל לחיות את החיים ממקום של כוחות ואפשרויות.
3. תבנה תוכנית החלמה שמקובלת עליך ומותאמת לערכים ולצרכים שלך
מה שאני שומעת לא מעט מכם זה שאתם יודעים מה עליכם לעשות כדי להרגיש טוב יותר, רק שאתם לא מצליחים להביא את עצמכם לעשות את זה, או להתמיד בזה. וכשאני חוקרת איתכם קצת לעומק אני מגלה מחלימה שבנתה תוכנית החלמה לעצמה שכוללת אימוני כושר אינטנסיבים כשבעצם היא מאז ומתמיד לא אהבה לעשות ספורט בכלל… או מחלימה שאימצה דיאטה מסויימת אבל מוצאת את עצמה "חוטאת" ולא מצליחה להקפיד עליה..
תבינו, דיאטה, אורח חיים, תרופות, טיפולים – שאתם לא בלב שלם איתם ו/או שהם מתנגשים עם תחומים אחרים בחיים שלכם שחשובים לכם יותר, פשוט לא יעבדו עבורכם. ולא תצליחו להקפיד עליהם. חבל על המאמץ שלכם, חבל על תחושת האשמה ועל תחושת הכשלון. חבל. עזבו. שבו עוד היום והתחילו לעשות התאמות למה שאתם באמת רוצים וחשוב לכם.
4. האמן שההחלמה אפשרית גם עבורך
יש לא מעט מחלימים שתקועים בתווך. ואולי גם אתה נמצא במקום הזה שבו אתה כבר מבין ומאמין שההחלמה אפשרית. אתה שומע סיפורי החלמה, אתה פוגש אנשים שהחלימו. אוקיי, זה קיים ואמיתי מבחינתך. רק מה… אתה לא מאמין שלך יש היכולת להחלים.
בעיני, זה מצב ריגשי קשה יותר להיות בו מאשר בסעיף 2. כי יש פה חוסר אונים גדול יותר, יש פה דימוי עצמי נמוך יותר.. כי הפתרון קיים בעולם, אבל הוא לא נגיש לי כי לי אין יכולת…
אז הריני להודיע לך, אלו שהחלימו הם בני אדם בדיוק כמוך, יש להם גוף עם יכולות דומות לשלך, חלקם גם היו במצב קשה יותר משלך.
כשאת מתחילה להאמין שההחלמה אפשרית גם לך, כל ההתמודדות שלך עוברת מהפיכה. כל כאב, כל החמרה כל סימפטום מפסיקים להפיל אותך נפשית לחוסר אונים, כי הכל הופך למשוב.
ניסוי- משוב-תיקון- התקדמות.
את מכניסה את כל מערך ההחלטות שלך והתגובות שלך למקום של שכלול ההתמודדות.
כשמתמודדי IBD מאמינים שההחלמה אפשרית גם עבורם הם יהיו מחלימים שלאורך השנים יכולת ההתמודדות שלהם תשתכלל, אלו מתמודדים שאיכות החיים שלהם תהיה גבוהה יותר והם אלה שיספרו לכם לבסוף שהם החלימו!
5. האמיני שמגיע לך להחלים
אאוצ'… להאמין שלא מגיע לי להחלים…?
כן. באופן לא מודע אני מגלה עם השנים שקיים אצלנו מנגנון של הרס עצמי, שהאמונה הזו- שלא מגיע לי להחלים, נותנת אור ירוק למחלה להשתולל. בביטוי החיצוני ההתנהגותי של הכח ההרסני הזה אני פוגשת מתמודדי IBD שנוטים לשים את עצמם בצד, לדחוק ולחנוק את הצרכים שלהם לטובת הצרכים של הסביבה, הם אלה שיאמינו שזה בסדר שהם יקחו על עצמם את הסבל כדי לחסוך אותו מהסביבה, הם אלה שירגישו במצבים קשים שאין להם זכות קיום.
ואחרי כל זה…אתם בטח מבינים למה זה יכול להיות לא מובן מאליו להאמין שמגיע לנו להחלים 